וואוו! אדיר! זה ההרגשה הראשונה שמילאה אותי שאבא שלי לקח אותי ואת אחי לארנה בירושלים לראות את הפועל.

הפועל נגד באיירן מינכן, המשחק התחיל ב19:30אז אמר אמר שכדאי שנצא כבר ב18:00 מהבית שלנו בגוש עציון בשביל שנתפוס חנייה קרובה.

איך שנכנסו אבא שאל אם אנחנו רוצים חולצה או צעיף או כובע שיהיה לנו למשחק. בחרתי צעיף ארוך שכרכתי על עצמי מספר פעמים, אחי בחר חולצה אדומה עם אריה וכדור ואבא בחר כובע.

הלכנו לכיוון המגרש וירדנו לראות את השחקנים. יש סל! צעקתי. אבא הסביר לי שעדיין לא התחיל המשחק והשחקנים עדיין רק מתאמנים ומתחממים למשחק. דווקא לי לא היה כזה קר. באמת שמתי לב שהיו מספר רב של כדורים על המגרש אז באמת כנראה עדיין לא התחיל המשחק. אבא ביקש מאיש אחד שיצלם אותנו ואמר שעוד כמה דקות מתחיל המשחק אז נלך לתפוס את המקומות שלנו.

עלינו למקומות שלנו למעלה למעלה בארנה, למרות שהם היו גבוהים ראו מהם מצוין את המגרש. פתאום שמעתי בומים חזקים ונבהלתי. משמאלנו למטה היה קבוצה של אוהדים שקפצו ורקדו ללא הפסקה. אפילו היה שם אחד בלי חולצה. אבא הסביר לי שזה היציע של ה אוהדים ה"שרופים" שמעודדים כל המשחק.

ממש לפני תחילת המשחק קרה משהו מגניב. מלא חתיכות נייר לבנות עפו מכל הצדדים של המגרש על הפרקט. אבא הסביר שכל האוהדים זרקו את זה ותכננו בניהם לזרוק ביחד. מלא מנקים רצו לטאטא את כל החתיכות מהמגרש.

התחיל המשחק אבא אמר שאנחנו באדום ובאיירן בלבן. ישר הודעתי לאבא שאני שונא את באיירן ומת שהפועל ינצחו. צרחתי, הנפתי את הצעיף שלי באוויר. איזה יופי! סל של האדומים, סל שלנו! אני רואה את התוצאה. אוי סל של הלבנים!

למה כל פעם שהמספר שלנו גדל גם של באיירן גדל? אני שואל את אבא. בגלל שגם באיירן קולעים עונה לי אבא ומוסיף, אם הפועל תשמור טוב המספר של באיירן לא יעלה.

רבע ראשון נגמר.אבא אומר שהפועל מפסידה במלא אבל אנחנו לפחות נהנים. יאללה הפועל! קדימה! אני צועק ברבע השני ובאמת הפועל קולעת יותר סלים.

הנה סל שכל הקהל קופץ אחריו. אבא מסביר שזה סל ועבירה והשחקן מקבל זריקת בונוס לקלוע עוד נקודה מהקו. חבל שהחטיא. הרבע לאט לאט נגמר ובסופו  אבא מסביר שיוגב אוחיון שחקן שלנו הולך לזרוק שלוש זריקות חופשיות מהקו כי עשו עליו עבירה שהוא זרק שלשה. התבאסתי בשבילו שהחטיא את הראשונות. שמחתי שקלע את השלישית.

מחצית. הסתובבנו קצת באולם. הלכנו לשירותים. בדקנו אם יש משהו טעים לאכול ועד שחזרנו למקום המשחק כבר התחיל.

מתי כבר הפועל תנצח? אני שואל את אבא. אולי היא תנצח, הוא עונה. בנתיים באיירן מנצחת. אבא אומר שהם כבר מנצחים ב20 והפועל צריכים לשחק ממש טוב בשביל שעוד יהיה לה סיכוי.

רבע רביעי, אבא שואל אותנו אם אנחנו רוצים ללכת ליציע של השרופים. אני מתלהב! בא לי ללכת להכות על התוף הענק שם.

נכנסו ליציע של השרופים. רעש מחריש אוזניים, כולם עומדים. אבא ביקש מהאיש עם תוף לתת לי. הוא אמר לו שאחרי המשחק הוא ייתן. האוהדים שרו ללא הפסקה שירים שאני לא מכיר על הפועל ירושלים. אבא צועק שיש סיכוי לנצח ההפרש רק 10.

צעקות קצובות של "ה-פו-ע-ל, ה-פו-ע-ל, ה-פו-ע-ל" נשמעות וכבר 6 הפרש. וואו עוד מעט הפועל מנצחת אני אומר בליבי. אבא מרים אותי על הכתפיים ושנינו קופצים ביחד עם כל האוהדים.

אחרי שריקה של השופט לעבירה אבא מסביר שהפועל לא תנצח כבר אבל לא נורא. האוהדים שרים "אוויר הרים צלול כיין" – שיר שאני מכיר מהגן. לא ידעתי שגם אוהדים שרים את זה.

זהו נגמר המשחק, היה ממש כיף, אנחנו מסכמים. כל האוהדים יוצאים מהאולם לכיוון המכוניות. פעם הבאה הפועל תנצח אני אומר בליבי.